פסק-דין בתיק ת"א 21491-06-09

1.         בפני תביעה שהגישו התובעים בגין נזקים כספיים שנגרמו להם, לטענתם, כתוצאה מליקויי בניה בבית שרכשו מהנתבעת בשכונת נוף כנרת בצפת.

הבית נרכש בהתאם להסכם מיום 19/11/08 (להלן: "ההסכם") בתמורה לתשלום סך של 1,050,000 ש"ח.

הנתבעים צרפו לתביעתם שתי חוות דעת על פיהן עומד סכום הליקויים בבית ע"ס של 110,533 ש"ח ו-179,393 ש"ח. בנוסף, תבעו נזקים בגין קלקול מוצרים וריהוט בבית כתוצאה מהליקויים וכן תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש. בנוסף טענו התובעים, כי באי תיקון הליקויים הפרה הנתבעת את ההסכם הפרה יסודית ולכן הם זכאים לפיצויים מוסכמים הקבועים בהסכם.

הנתבעת הגישה תביעה שכנגד בטענה כי לתובעים נותרה יתרת חוב בסך 200,000 ש"ח בגין תמורת הבית. בנוסף, טענה הנתבעת, כי היא זכאית לפיצויים מוסכמים בגין הפרת ההסכם באי תשלום מלוא התמורה. הנתבעת הוסיפה כי היא זכאית גם לפיצויים מוסכמים בגין הפרת חוזה שכירות שנחתם בין הצדדים ביחס לתקופה שקדמה למסירת הבית לתובעים.

התובעים כפרו בכתב הגנתם ביתרת החוב ושלחו הודעת צד ג' כנגד הבעלים והמנהל של הנתבעת, אשר לטענתם קיבל מהם מספר חודשים לפני חתימת ההסכם, סך של 130,000 ש"ח, כדי לזרז את קצב בניית הבית. לטענת התובעים, למרות הבטחתו, לא חתם עימם צד ג' על זיכרון דברים ואף לא מסר להם קבלה, או חשבונית בגין סכום זה. התובעים טענו כי למרות שהסכום של 130,000 ש"ח שולם ע"ח תמורת הבית, שלשל צד ג' את הסכום לכיסו ולא העבירו לחברה על חשבון תמורת הבית.

בכתב הגנתו טען צד ג' כי מדובר בטענה כבושה של התובעים אשר לא הועלתה על ידם בכתב תביעתם. צד ג' טען, כי הסכום של 130,000 ש"ח שולם כדמי תיווך שהתובעים היו אמורים לשלם לאחד בשם ברזילי. צד ג' טען, כי בשל חוב של ברזילי כלפיו, הועברו הכספים בפועל אליו, על חשבון אותו חוב.

למען הסדר הטוב, יכונו התובעים והנתבעים שכנגד, להלן "התובעים". הנתבעת והתובעת שכנגד תכונה "הנתבעת" ואילו צד ג' אשר אף הגיש תצהיר בשם הנתבעת, יכונה "ליבוביץ".

2.         מטעם התובעים העיד התובע. מטעם הנתבעת וצד ג' העיד ליבוביץ.

מומחה שמונה מטעם ביה"מ, המהנדס עזרא בן עזרא, בדק את הבית וקבע במסגרת חוות דעתו, כי עלות הליקויים בבית עומדת ע"ס של 96,108 ש"ח.

3.         טענות התובעים כמפורט בתצהירם- התובעים טענו כי הוסכם עם ליבוביץ, כבר מספר חודשים לפני חתימת ההסכם, כי יכנסו לבית ביום 30/6/08, תוך שבמועד הכניסה, ייחתם בין הצדדים זיכרון דברים. לטענת התובעים, כתנאי לכניסתם לבית, ביקש ליבוביץ כי ישולם לו סך של 130,000 ש"ח מתוך תמורת הבית, על מנת לזרז את קצב הבנייה.

התובעים טענו, כי למרות ששילמו לליבוביץ 130,000 ש"ח, לא מסר להם ליבוביץ קבלה על סכום זה, לא חתם עימם על זיכרון דברים בעת הכניסה לבית ואף לא רשם את הסכום הנ"ל בהסכם.

לטענת התובעים, ביום כניסתם לבית, הורה להם ליבוביץ לצאת מהבית ורק בהתערבות עובדו בשם ברזילי, הסכים שיישארו בבית בכפוף לחתימה על הסכם שכירות פיקטיבי.

התובעים טענו, כי בעת חתימת ההסכם, נחתם בין הצדדים פרוטוקול מסירה בו פורטו ליקויים שנתגלו בבית עד מועד המסירה והנתבעת התחייבה לתקנם.

לטענת התובעים, מייד לאחר המסירה התגלו ליקויים ולאחר מכן ליקויים נוספים ואולם, למרות פניותיהם הרבות, לא מילאה הנתבעת אחר הבטחותיה לתיקון הליקויים.

התובעים פרטו את הליקויים עפ"י חוות הדעת שהגישו. כבר עתה יצוין כי לאור מינוי מומחה מטעם ביה"מ בהסכמת הצדדים, הרי שחוות הדעת מטעם התובעים אינה מהווה עוד ראייה בתיק.

התובעים טענו, כי יש להכיר בליקויים נוספים מעבר לליקויים שהוכרו ע"י המומחה מטעם ביה"מ.

לעניין טענות הנתבעת, השיבו התובעים כי תמורת הבית שילמו: סך של 600,000 ש"ח במעמד חתימת ההסכם, סך של 250,000 ש"ח ביום 19/1/09 ובנוסף שילמו את הסך של 130,000 ש"ח. התובעים הכחישו טענת הנתבעת וצד ג' כאילו לא שילמו את יתרת התמורה בגין קושי לקבל משכנתא. כן הכחישו הנתבעים את הטענה כי הסכום של 130,000 ש"ח שולם כדמי תיווך.

4.         לטענת הנתבעת, לאור בקשת התובעים, הסכימה לכך שהתובעים יגורו בדירה עוד לפני שהסתיימו עבודות הבניה. אולם, כדי שלא תהיה מחלוקת בדבר זכויות הצדדים, נחתם בין הצדדים הסכם שכירות כשביום 19/11/08 נחתם הסכם המכר.

הנתבעת הפנתה להסכמת הצדדים כמפורט בהסכם, על פיה כל מחלוקת ביחס לליקויים ותיקונם תוכרע ע"י מהנדס בניין מוסמך שימונה ע"י הצדדים במשותף ובלא הסכמה ימונה ע"י יו"ר אגודת הארכיטקטים והאינג'ינרים בישראל. לטענת הנתבעת, למרות הסכמת בא כוחה לקבל חוות דעת מבודק המקובל על הצדדים, עשו התובעים דין לעצמם ופנו לקבל חוות דעת מטעם מומחה מטעמם. הנתבעת הוסיפה כי התובעים השתהו בהעברת חוות הדעת שקיבלו לעיונה ואף סירבו לשתף פעולה עם הנתבעת אשר ביקשה לבצע את התיקונים ושלחה לצורך כך אנשי מקצוע מטעמה.